מאיפה מתחילים לדבר על טראומה מינית?

חיפוש מאמרים



מאיפה מתחילים לדבר על טראומה מינית?

ארז שקלר

ברמה הקולקטיבית, האקלים החברתי הוא כזה המעודד לקשר של שתיקה, שתיקה אשר מהווה את המכשול המרכזי לריפוי. מדוע השתיקה כה חזקה? אחד ההסברים המרכזיים לכך נקשר לנפש האדם שבבסיסה מסרבת להאמין להתרחשויות מעשים כה נוראיים, הנפש לא מעוניינת להחזיק בתודעה מציאות קשה שכזו, היא מעדיפה לדעת שמעשי זוועה אלו לא מתקיימים. כך למעשה אנו עדים לטיעונים חברתיים חלשים של קולות המפנים את תשומת הלב להקשרים לא רלוונטיים כגון השאלה- "מה היא לבשה", התמקדות זו מסיחה את דעתם משאלות נוקבות המכירות ברוע וכאב. רבים, נוטים להגן על התוקף בטענות מגוונות כגון "זה חבר טוב מילדות, לא ייתכן שעשה זאת", "הוא קצין מצטיין, היא ממציאה", "הוא רופא בעל מוניטין עולמי, זה לא ייתכן" וכיוצא בזה. אלו דוגמאות לסירוב להכיר שאדם בעל צדדים חיוביים או כזה התורם לחברה מסוגל לבצע מעשים מפלצתיים אלו.

הגנה על התוקף מתרחשת לצד האשמת הקורבן במעשים אלו ו/או התעלמות ממצוקת הנפגע/ת ומדיווחים גלויים ונסתרים לטראומה, שיתוף פעולה זה עם הצד התוקף גורר השלכות חמורות. התנהלות זו היא מנגנון הגנה בפני עצמו, משום שהיא מתרחשת במטרה להרחיק את מעשה ההתעללות מהתודעה.

 ניסיון זה של הנפש להרחיק מתודעתה את תופעות אלו באה לידי ביטוי באופן מורכב אף יותר בקרב הנפגעות/ים, אלו האחרונים מחזיקים במשאלת לב שלא היו הדברים מעולם, בנקודה זו תכופות מופעל מנגנון הגנה המדחיק את הטראומה, מנגנון הגנה זה כשמו כן הוא, תפקידו להגן על הנפש כדרך להישרדות. עם זאת, סילוק הטראומה מהתודעה אינו נעשה באופן מלא, מצב כה קיצוני של חוסר אונים ואימה נותן אותותיו בהמשך החיים ולעתים באופן יומיומי. חלק מהקליינטיות עימן נפגשתי שמות עצמן במצבי קיצון וסכנה בחייהן במטרה לא מודעת שהפעם דברים יסתיימו אחרת ויתרחש ריפוי (זו כמובן אינה הדרך הטובה ביותר לתיקון הנזק הנפשי הנגרם), חלקן מגיבות בעירור רגשי משמעותי נוכח "טריגרים" יומיומיים שמהדהדים באופן לא-מודע לטראומה, אחרות פוגשות את הטראומה באופן הבא לידי ביטוי בקשרים הרומנטיים שלהן, ישנן הנמצאות תכופות בדריכות וחרדה או לחלופין במצבי דיכאון. כל נפש מביעה באופן שלה את הרצון לעבד את החוויה ולהתמודד עימה, כל נפש מקיימת סימפטומים אחרים הבאים לספר לנו את סיפור הטראומה.

ההתרחשות הטראומטית יוצרת מערכת אמונות חדשה על העולם, מערכת אשר תכופות אינה משרתת היטב את הנפגע/ת המחזיקים בה. מערכת אמונות זו יכולה להיות מאופיינת בקשירת יחסים בינאישיים למונחים של ניצול והפעלת כח, מערכת זו עלולה לכלול "תוכנות" של התקשרות לאנשים פוגעניים ונצלנים, אימוץ התנהלות כללית שמונעת מריצוי האחר, התבוננות בעולם כמרחב מסוכן ומאיים, התייחסות לגוף כאובייקט לשנאה עצמית ועוד.

אז מהו הצעד הראשון לריפוי? השלב הראשון בבואנו להתייחס לטראומה הוא להכיר בה, רק כאשר האמת זוכה להכרה אליה היא ראויה, הגופנפש יכול להעביר עצמו לשלב הריפוי. עלינו לתת מקום ומרחב המאפשר לנפש לדבר את פצעיה, האמת יוצאת לאור, וזה השלב הראשון של ההחלמה. לאחר-מכן, ניתן להתייחס להיבטים של הטראומה בחיי הקליינט, לבחון אותם מחדש ולהגיע לתובנות. סופו של תהליך זה הינו ריפוי, ריפוי אשר בא לידי ביטוי בכך שהטראומה אינה מנהלת את חיי הנפגעות/ים, אלו משיבים לעצמם את חייהם, את ההווה ואת עתידם, מחזירים לעצמם את האמון בעולם ובאלו הראויים לאמונם.

***צילום: ירדן מרקוס-קליין***

אודות כותב/ת המאמר
ארז שקלר
Erez Shekler Therapy
צרו עימי קשר
X

צרו קשר

אודות
שמי ארז, אני מטפל נפשי אלטרנטיבי, ואני דוגל בשיטת טיפול רוחנית שמטרתה היכרות מעמיקה עם עצמנו, עם סיפור חיינו ושיעורי חיינו.0545384797
המתן

Auto onPageLoad Popup

*אני רוצה לקבל תכנים מעצימים בתחומים הבאים:

כתובת הדוא"ל שתמסרו לא תועבר לכל גורם חיצוני, גם אנחנו שונאים ספאם.