תחושת האשמה בקרב נפגעי טראומה מינית

חיפוש מאמרים



תחושת האשמה בקרב נפגעי טראומה מינית

ארז שקלר

אשמה עומדת במרכז העולם הרגשי של אלו שעברו פגיעה, קליינטיות רבות מדברות על תחושות אשמה בהקשרים יומיומיים וגם בהקשרים רחבים יותר, חלקן מרגישות אשמות כל הזמן, כמעט בכל סיטואציה- אשמות שבכלל יש להן רצונות משל עצמן שאינם תואמים את רצון סביבתן, אשמות בכל "טעות" (ולו הקטנה ביותר שמתרחשת בסביבתן), ואת חלקן זה מביא להתנצלויות בלתי פוסקות על כל דבר ועניין.

מה עושים עם כל האשמה הזו? 

העולם הטיפולי ממנו אני עובד הוא רוחני, וההסתכלות שלי על סיטואציות קיצון מתייחסת לכוח של החוויה בכל הנוגע ליצירת "תוכנות" (מודעות ולא-מודעות) רבות וחזקות מאוד. פגיעה מינית היא סיטואציה כה קיצונית שבאופן טבעי גוררת בעקבותיה "תוכנות" שמוטמעות בנו באופן (כמעט) אוטומטי ולבטח דומיננטי, אלו תוכנות ששווה לבחון במפגש הטיפולי מפני שהן לאו דווקא האמת על העולם, והן לאו דווקא מטיבות עם חיינו, חלק מתוכנות אלו מתקיימות במודע, וחלק מתוכנות אלו מתקיימות בתת-המודע. בהקשר הנוכחי אתייחס לתוכנות שנוצרו סביב הרעיון של "אשמה".

הנה כמה אמירות המתקיימות במודע, כאלו ששמעתי במפגשים בקליניקה, ואלו לשון הדברים-

  • "בהתחלה חשבתי שאולי אני בעניין אז הראיתי שאני רוצה, אבל בעצם אחר כך לא רציתי, וכשאמרתי "לא" זה כבר לא עזר לי, הוא התעלם והמשיך במה שעשה כאילו בנחמדות, אבל בעצם לא כי הוא גם דיבר אליי בצורה דוחה, לא הבנתי אם הוא חשב שזה מדליק אותי או שהוא סתם חרא... אני אשמה בזה, ואני גם שקרנית, שיקרתי שאני בעניין, והנה זה מה שקרה".
  • "יותר מידי סמכתי על אנשים, לא האמנתי שבאמת מישהו יכול לעשות כזה דבר, חשבתי שזה "משחק" ואולי אם אשתף פעולה זה יגמר מהר ואשכח מזה... אני אשמה בזה ששיתפתי פעולה, ידעתי שזה הולך למקום רע... היום אני לא סומכת על אף-אחד... זה כואב לי בכלל להכיר בזה שזה מה שקרה לי".
  • "אני אשמה במה שקרה כי הייתי צריכה לדעת שהרבה גברים הם אלימים, אתה יודע מה? אני לא מכירה גברים שהם לא אלימים, כולם בתוך תוכם תוקפניים, אני מניחה שככה גם כל האחים שלי, אני לא יכולה לחשוב על זה, זה נורא, אבל זה מה שאני חושבת, אני חושבת שאני לא יכולה לדעת מה ייצא מהם ברגע האמת... וגם אלו שלא נראים ככה, זו הצגה".
  •  "כל מה שקרה זו אשמתי כי אני לא יודעת להגן על עצמי, אם הייתי יודעת זה לא היה קורה...אנשים מדברים איתי ולא נעים לי להגיד להם "לא", הם לפעמים מדברים בצורה אגרסיבית ועדיין אני מרגישה לא נעים להיות מגעילה... אני מרגישה לא מוגנת כל הזמן, ובכל מקום, שתדע שגם בדרך לפה, בשעות הצהריים במרכז ת"א אני מרגישה שכל אחד מהאנשים שעוברים מולי על המדרכה יכול לתקוף אותי".
  •  "אני אשמה במה שקרה כי הייתי תמימה, ומי שתמימה היא מטומטמת, מי שתמימה לא הבינה איך דברים עובדים... אני כועסת על עצמי נורא שלא הבנתי שזה מה שהולך לקרות, אני חשבתי שהייתי ילדה חכמה, אבל הנה הצליחו לעבוד עליי בשנייה, ואני בלעתי את הפיתיון הזה".  

אמירות אלו יצרו את התוכנות הבאות:

  • "אסור לסמוך על איש".
  • "גברים הם אלימים".
  • "איני מוגנת בעולם הזה".
  • "כל גבר הוא תוקף פוטנציאלי".
  • "פגיעה היא תוצאה של תמימות".

או.קיי אז מה עושים עם כל ה"תוכנות" האלו?

קודם-כל ניגשים בשיחה לבחון אותן, ניקח לדוגמה את התוכנה האחרונה שציינתי- "פגיעה היא תוצאה של תמימות". אותה נפגעת חשה אשמה על תמימותה, כביכול מתוך טענתה כי איפשרה לפוגע "להפיל אותה בפח". פעמים רבות נפגעים מפנים את תשומת הלב לפעולות, החלטות, בחירות (כביכול) שהם עשו, וזו הזדמנות לבחון יותר בדקדוק את הצד השני בפגיעה ולתת לזה הרבה מקום, בהקשר זה מפנים את הזרקור למי שניצל את מה שהיא קראה לו "תמימותה", גם אם היא הייתה "תמימה", היה מי שבחר לנצל זאת, לא משנה מה היו "התנאים", מי שבחר לפגוע- הוא זה שיצר את הסיטואציה, והוא האשם הבלעדי בה, זו אמת שיש לנשום פנימה ולהכיר בה. שמעתי פעם דימוי מאוד מתאים בהקשר זה- אדם שהשאיר את מתפתחות הרכב בדלת המושב הקדמי הוא האשם בכך שגנבו את רכבו? מה לגבי הפניית הזרקור למי שבחר לנצל זאת ולגנוב את הרכב? באותה מידה האחרון שבהם היה יכול גם לא לגנוב, ולא היה מתרחש דבר.

וגם בואו נעשה כמה הבחנות קצרות וחשובות, האחת בין אשמה לאחריות, כאמור האמת היא שהאשמה מוטלת על הפוגע, אך האחריות לתקן את הנזק הנפשי נותרת כעת אצל הנפגעת, היא זו שנדרשת בבגרותה לגייס את הכוחות הנפשיים הקיימים בה לתהליך ההחלמה של הנפש בדרך לחיים שאינם "נשלטים" על-ידי הפגיעה שעברה. הבחנה נוספת שכדאי לעשות בהקשר הנוכחי הוא בין "תמימות" למה שאותה קליינטית כינתה גם "טיפשות", הפגיעה שתיארה הקליינטית ארעה כשהייתה צעירה (מאוד) וחשוב להסביר כי ישנו הבדל בין להיות תמימה, כלומר לא לדעת טוב יותר כי לרגע לא העלינו בדעתנו אחרת ואיש לא הסביר לנו אחרת, לבין להיות טיפשים, קל וחומר כשמדובר בילדים. ילדים הם מטבעם תמימים עד שמחנכים אותם אחרת, ומסבירים להם גם על האנרגיה השלילית בעולם, לחלופין, ילדים נאלצים לאבד את תמימותם מתוך חוויות חיים קשות, חוויות שמלמדות אותם אחרת. אך שוב, לא מדובר בטיפשות, ואין פה אשמה על הנפגע, כל שהתרחש זה ניצול התמימות ע"י אדם אחר, פוגעני.

הדברים הכתובים הם הצצה לחלק מהעבודה, בהקשר של קליינטים שעברו פגיעה מדובר בתהליך, יש דרך לעשות שם אל החלמה, וחשוב להכיר בכך. אחרי ש"מנקים" כמה שאפשר את תחושות האשמה, לוקחים אחריות על חיינו, מדברים על הקשרים של גבולות, שליטה, ריצוי, מקשרים בין הפגיעה להתנהלות שלנו בחיי היומיום ואופי הקשרים האישיים שלנו, וגם כמובן לכל אחד ואחת הקשרים אישיים הרלוונטיים ספציפית לסיפור החיים ממנו הוא מגיע, מהסיפור המשפחתי שלו, מחוויות חיים משמעותיות אחרות שהתקיימו בחייו...  עם זאת, אין להירתע מהדרך, תהליך משמעותי הוא לא רק כואב, הוא גם יפה ומחלים, יש לו את הכוח להביא לחיים טובים יותר של ההווה והעתיד, יש לו את הכוח לתת הרבה אור לחיזוק של הגשמה ואהבה בחיים שלנו.

נתראה בקליניקה,

ארז- 0545384797

אודות כותב/ת המאמר
ארז שקלר
Erez Shekler Therapy
צרו עימי קשר
X

צרו קשר

אודות
שמי ארז, אני מטפל נפשי אלטרנטיבי, ואני דוגל בשיטת טיפול רוחנית שמטרתה היכרות מעמיקה עם עצמנו, עם סיפור חיינו ושיעורי חיינו.0545384797
המתן

Auto onPageLoad Popup

*אני רוצה לקבל תכנים מעצימים בתחומים הבאים:

כתובת הדוא"ל שתמסרו לא תועבר לכל גורם חיצוני, גם אנחנו שונאים ספאם.