שינוי תודעתי חדש בחיי – בלוג - יוצרים מציאות

חיפוש מאמרים



סיפור על שינוי תודעתי שאני מישם בחיי

dor

התעצבנתי נורא עכשיו  וזה כנראה הזמן להתחיל להבין למה, ולא סתם להתעצבן. אחרת, אני די הולך לשום מקום, במיוחד בתקופת חיים זו בא אני שם דגש רב על שינוי תודעתי ויצירת מציאות ממקום פתוח ומקבל יותר.

אני מחפש עבודה כבר חודשיים, תהליך שגם ככה הוא מורט עצבים ולא קל בכלל.

לפני כשבוע הבנתי שאין מנוס מלמלא את הזמן (ואת חשבון הבנק) בינתיים דרך עבודות זמניות פשוטות ולא הכי מתאימות לכלכלן רב ניסיון כמוני. אך המציאות מחייבת.

את התסכול, הבנה ומודעות לכך שזה זמני ואני אתמודד עם המציאות  שיתפתי עם חבר קרוב וטוב. אמרתי שכרגע אני בוחר למלא את הזמן ואת חשבון הבנק בעבודות זמניות, גם אם הן כאלו שבצעתי פעם אחרונה לפני 10 שנים בהיותי סטודנט  וציינתי שאני מלא תקווה למשרה טובה וחדשה בדיוק כמו זו שאני מחפש.

באיזשהו שלב בשיחה ציינתי כי יש בי תקווה שבכלל לא אצטרך להתחיל לעבוד בעבודות הזמניות האלו, כי מחר ישנו ריאיון עבודה ואולי כבר מחר הכל יסתדר.

כתגובה שמעתי משפט שנאמר בנחרצות כאילו המציאות כבר קרתה וזו אינה השערה  " ירון, אתה לא תמצא עבודה מחר!".

נדהמתי. מנסה להבין מאיפה מגיע הביטחון הכ"כ בלתי מעורער על מה צופן לי העתיד, כי אני, מניסיון חיי הרב מאוד למדתי, שכלום לא וודאי, הכל יכול לקרות, כלום לא צפוי ואין היגיון לדברים.

עוד לפני שהספקתי לשאול קיבלתי הסבר מחברי הטוב להצהרתו הבלתי מעורערת על מה הולך לקרות מחר.

הוא ציין שמהאנשים שהוא מכיר ומניסיון חייו שלו חיפוש עבודה לוקח מספר חודשים וניסים לא קורים תוך חודשיים, שאשתו לשעבר משכילה ככ ובכל זאת ישבה בבית חצי שנה בתקווה למצוא עבודה ושרוב האנשים שהוא מכיר עוברים שבעת מדורי גיהנום לפני שמוצאים את עבודת חייהם. (או לפחות את העבודה לשנים הקרובות).

ותכלס? גם אני מכיר כאלו שלקח להם חודשים (ויש מי שלקח לו שנה וחצי) למצוא עבודה. גם אני חוויתי זאת בעבר, מיד בסיום התואר שלי לקח לי שמונה חודשים למצוא עבודה (אלוהים, זה היה סיוט).

אך יחד עם זאת, לפני שבע שנים, כשאני כבר עם ניסיון ניהולי, לא הייתי צריך לחכות יום, חיכו לי כמה וכמה הצעות עבודה שרק הייתי צריך לבחור. את העבודה השניה שלי – קיבלתי בפגישה הראשונה. תוך ריאיון עבודה אחד החלטנו שאנו מתחילים לעבוד יחד.

אז לאחר שסיימתי להתעצבן מהאמירה המאוד נוקבת של החבר, שתיארה לי בדיוק מושלם, בטון החלטי שלא משתמע לשני פנים שמחר לא אקבל עבודה חדשה, לאחר שנרגעתי מהדיווח החד משמעי הזה לגבי מה צופן לי העתיד מחר – החלטתי שבא לי להבין למה כ"כ התעצבנתי. זו בדיוק עבודה של שינוי תודעתי ששמה את האחריות עלי, להבין למה אני התעצבנתי. הרי הוא חושב שהוא יודע את המציאות מחר, וזו לגמרי זכותו המלאה – למה אני צריך להתעצבן כי החבר שלי  (ולא אני) באשליה שהוא יודע בוודאות מהי המציאות של מחר?

והבנתי, שקשה לי מאוד עם אנשים שיודעים הכל ולא פתוחים. משום מה, לא מצליח להבין את זה שאנשים בוגרים לא מבינים עדיין שכלום לא צפוי, הכל דינמי ומשתנה, לא ידוע, מפתיע לטוב וגם לרע לפעמים ואין לנו באמת שליטה על הדברים.

לא הפריעה לי האפשרות שאולי לא אקבל את העבודה מחר (אם ארצה אותה), מפריע לי, שהכניסו לי לתודעה את מה שצופן העתיד, שסגרו בפני התודעה שלי אפשרויות אחרות רבות – כמו זו למשל – שכבר מחר אתקבל לעבודה חדשה.

וכל מה שבא לי לומר כרגע, זה אל תתכננו את מה שהולך לקרות כי לאחרים זה קרה בדרך מסוימת. אין באמת חוקיות לדברים והכל יכול לקרות.

אם לאחרים קרו דברים בדרך מסוימת זה לא הופך את זה לחוק יקומי שמליט בוודאות שזה גם התהליך עבורכם.

אולי, רק אולי, אם אבוא בגישה שכן אפשרי מחר עבורי לקבל עבודה חדשה, אז זה יקרה – בכל מקרה, תודעה שפתוחה לכל האפשרויות בהחלט מעלה את הסיכויים.

והיום החלטתי,עד כמה שאני אוהב את החברים שלי אני לא מנהל יותר שיחות עם איתם בהן מספרים לי על חוקיות העולם, על מה נכון או לא נכון, על איך דברים עובדים ומה בטוח יקרה ובטוח לא יקרה ופותח את עצמי לשיח אחר עם אנשים שמבינים, שהכל, תמיד, בכל רגע יכול לקרות.

כאלו כאשר אומרים להם  "יש מחר ריאיון עבודה ויש סיכוי שכבר מחר אהיה עם עבודה חדשה" התגובה היא ברוח זורמת ופתוחה כמו " אולי, מי יודע, בהצלחה, הכל יכול לקרות".

שפתיחות והבנה שהכל יכול לקרות בהחלט מעלה את הסיכויים שדברים יקרו ולהחליט מה צופן לי העתיד על סמך ניסיון של כמה אנשים אחרים (כמו אשתו של החבר) זו בהחלט קבעונות, וסגירת ערוצים עבורי באופן תודעתי.

זה להחליט מה הולך לקרות ולכוון לשם מבלי לגרום לתודעה שלי להיות פתוחה לכל אפשרות.

ממרומי גילי ויותר מכך, מניסיון חיי הרב מאוד, למדתי כי למילים יש כוח. ולתודעה שלנו יש כוח השפעה על חיינו עד כי אנו חייבים להזהר במה אנו מאפשרים לאנשים להכניס לתוכה.

זה מסוכן לשמוע מאנשים על מה בטוח הולך לקרות  או בטוח לא הולך לקרות- כי התת מודע שעד לפני שניה היה פתוח לככ הרבה אפשרויות – נסגר לאפשרות אחת מצומצמת.

כי כלום לא ידוע, אין היגיון לדברים ולפעמים נראה שיש איזשהי יד מכוונת מלמעלה, שהיא תחליט אם מחר אקבל עבודה חדשה, גם אם זה נוגד כל ראציונליות והיגיון של השכל.

ועכשיו, לאחר שהבנתי מה כ"כ הכעיס אותי, אני עושה הסכם חדש עם עצמי, לסגור את עצמי לשיחות עם אנשים שיש להם תיאוריות על איך העולם עובד וכ"כ רוצים להסביר לי על זה.
לסגור את עצמי לשיחות עם מי שמסיק על איך העולם עובד מתוך ניסיון חיים של כמה אנשים בודדים שהוא מכיר. כי אין חוקיות, ואף אחד לא באמת יודע מה הולך לקרות, למה זה הולך לקרות (או לא לקרות) ומה הסיבה לדברים.

ומשפטים שסוגרים לי את התודעה לאפשרות אחת וודאית – לא נעימים לי במרחב שלי ששואף לפתיחות, זרימה למה שהחיים רוצים להביא ולא למה שהשכל רוצה לכוון. כי העבר לא בהחלט מעיד על העתיד.

אז מחר - בריאיון עבודה – הכל יכול לקרות.

יתכן ואתקבל ויתכן ולא. הכל פתוח. הכל יתכן וכלום לא ידוע.

המתן

Auto onPageLoad Popup

*אני רוצה לקבל תכנים מעצימים בתחומים הבאים:

כתובת הדוא"ל שתמסרו לא תועבר לכל גורם חיצוני, גם אנחנו שונאים ספאם.