דגנית קורן - נטורופטית ND - ריאיון אישי - חלק 2

חיפוש מאמרים



דגנית קורן - נטורופטית ND - ריאיון אישי - חלק 2

דגנית קורן

דגנית קורן נשואה ואמא ל 2 מזכרון יעקב, נטורופטית ND ומראת דרך לחיים, "מאמנת כושר" לבריאות ולצמיחה אישית ובינאישית, דרך פיתוח וחיזוק "שרירי החיים" לילדים, נוער, הורים ומשפחות.

דגנית מפתחת מזה 17 שנים את גישת "שבעי רצון"- אימון לתקשורת מקרבת סביב שולחן האוכל המשפחתי.

בנוסף, היא מנחה מפגשי הורה-ילד לבריאות ולתקשורת מקרבת דרך משחקים, תנועה, מגע ויצירה (כולל פיסול במזון) ומדריכה הורים לתקשורת מקרבת ולעידוד סביבת אכילה בריאה במשפחה.

זהו חלקו השני של הריאיון עימה, בה תוכלו למצא ידע חשוב ומועיל לתקשורת נכונה יותר והתנהלות יעילה סביב נושא הבריאות, תזונה ותקשורת משפחתית - את חלקו הראשון של הריאיון תוכלו לקרא בקישור זה >

כל היום אני אוכלת ממש טוב, שומרת, מקפידה, נהנית - איך שאני נכנסת הביתה, מתחילה החגיגה ואני לא מצליחה להפסיק לאכול עד שאני הולכת לישון, למה זה קורה לי?

אחת התובנות שלי לעניין היא שכל היום אנחנו באינטרקציה שמערבת אגו (במובן החיובי) והוא שומר עלינו שנהיה במיטבנו. בבית רובינו לא מונעים מהאגו והוא אינו שומר עלינו.
כל היום אנחנו מקבלים חיזוקים/אישורים/פידבקים מהסביבה וזה ממלא אותנו. כשמגיעים הביתה חווים ריק ומנסים למלאו בעזרת אוכל, אך זו אשליה – אוכל לא ממלא את החסר הרגשי.


כל היום אנחנו עוסקים בפעילות שאיננו אוהבים/קשה לנו מידי/ סביבה לא נעימה ואז כשאנו חוזרים הביתה אנחנו אוכלים כדי לפצות ולנחם את עצמנו על תחושות סבל, קושי, חוסר הנאה.


כל היום אנחנו בחברת אנשים וכשאנו חוזרים הביתה אנחנו חשים בדידות (לפעמים זו המציאות שלנו ולפעמים זו החוויה למרות שיש איתנו עוד אנשים).


כל היום אנחנו בחוויה של כללים/גבולות/הכרח. כשחוזרים הביתה רוצים "חופש" "לעשות רק מה שאני רוצה" ומתרגמים את זה לאכילה אינסופית.

ככל שנחקור ונחווה את הרגלי האכילה שלנו באופן מודע, כך נוכל להבין את מקורם, להבין מה מהם ניתן לשינוי ומה לא, ולפעול באופן מודע לשינוי שמתאים לנו.

כשאני מלווה מתאמן בתהליך, אנחנו מבררים יחד מה המחשבות שלו בדרך הביתה, מה הטקסים הקבועים שלו עם אוכל כשהוא נכנס הביתה, מה הוא מנסה להשיג באמצעות האוכל.

לדוגמא: א' משתף שכשהוא חוזר הביתה מהעבודה הוא כל כך עייף והוא מוצא את עצמו אוכל בבת אחת המון נישנושים ואז מרגיש עוד יותר עייף. בגלגל האפשרויות חשבנו יחד על עוד אפשרויות שיכולות לעזור לו להעלות את תחושת החיוניות ובמשך שבוע הוא חזר כל יום הביתה, שתה 2 כוסות מים קרים עם נענע, עשה 2 סטים של 50 עליות מדרגה בגרם המדרגות הביתי, עשה מקלחת מרעננת, החליף בגדים והצטרף לשעת המשחק המשפחתית. כל הטקס הזה לוקח לו 15 דקות והוא כל כך מרוצה אז ממשיך כך כבר כחודשיים וכל אוירת החזרה הביתה השתנתה בשבילו ובשביל משפחתו.

 

הילד שלי שמנמן ואני כל הזמן מתלבטת עד כמה להסביר לו שיש מזונות משמינים ולא בריאים או לא להגיד כלום. חשוב לי ככ שהוא יראה את ההבנה הרגשית שלי למצב ולא ילחץ, אך לפעמים אני לא יודעת איפה עובר הגבול?

ילדים הולכים לאיבוד, בין המזונות האסורים, המשמינים, הלא בריאים. ילדים הולכים לאיבוד בין החטיף החדש, גלידת החטאים החדשה, הפיצה המצולמת בתקריב בפרסומת, הקוראסונים הטריים שאבא הביא על הבוקר כדי לפנק אותם.

ילדים הולכים לאיבוד, מול אמא שלהם שעסוקה בלהתאפק ולשמור דיאטה, לבין אבא שאומר: "אולי עדיף שלא תלבשי את השמלה הזו כי את יודעת בכל זאת, את לא.."
ילדים הולכים לאיבוד כשהם מחפשים חיבור, הקשבה, נחמה ועידוד ובמקום זה מוצאים רצף הוראות, מדידות, אכזבות והתמקדות אובססיבית במה שהם אוכלים או איך שהם נראים. ילדים והורים הולכים לאיבוד.

התפקיד שלנו ההורים הוא לעזור להם למצוא שוב את עצמם, את הרוגע הפנימי, הרעב והשובע האינטואיטיבי שלהם.

אחד המשחקים שאני מדריכה הורים לשחק בו סביב השולחן הוא משחק שבו על כל ילד לתאר את הרעב שלו, כאילו היה חפץ , ואז ולתאר את הגודל של החפץ (אפשר להראות דוגמא בכלי אמיתי) וכמה מקום יש בו לאוכל ומה יקרה אם יאכל יותר ממה שיש לו מקום או פחות מידי וכך, משחקים בדמיון, "מאנישים" את הרעב ומתחילים לשים אליו לב תוך כדי משחק.

בהדרכות שאני מעבירה להורים אנחנו מדברים על הקשיים שהם חווים כהורים, על החשיבות של הצבת הגבולות, ועל איך ללמד את הילדים לאכול נכון, בצורה רגישה, בלי ללחוץ, בלי לפגוע בדימוי העצמי, בהתאמה לאופי של כל ילד. חלק אינטגרלי מההדרכות להורים משלב משחקים ומשחקי תפקידים שזו דרך נפלאה בעיני ללמד כלים פשוטים ואפקטיביים גם להורים ומהם לילדים.

 

הילד שלי רגיש מאוד, האם יש קשר בין רגישות גבוהה מאוד אצל ילדים לבעיות גופניות ובעיות אכילה?

בתוכנו מסתובבים כ 15%-20% אנשים בעלי תכונת הרגישות הגבוהה. היא עשוייה להתבטא ביכולת הקשבה ואמפטיה נדירות, התבוננות עמוקה, תקשורת חמה ורכה, אינטואיציה ויצירתיות גבוהות במיוחד. היא עשוייה להתבטא גם במגוון קשיים פיזיים, ריגשיים, חברתיים או משפחתיים שמועצמים גם מהבושה ומהרצון להסתירה 
כשילד חווה את הסביבה בעוצמה גבוהה במיוחד הוא עשוי להגיב על כך באכילת יתר שעוזרת לו לעבור למצב "זומבי" שבו חושיו הופכים קהים יותר והוא יכול "לנוח" ממתקפת הגירויים.

ילד אחר יפתח כאבי ראש בכל פעם שירגיש מוצף כדרך להפנות את תשומת הלב למוקד אחד פנימי ולהשקיט את ה"רעש" החיצוני. ילד אחר יתכנס ויהיה בדיכי כדי "לנוח" מעודף הגירויים ואחר יפתח לחץ דם גבוה או התקפי חרדה, מכיוון שהוא מתקשה להרגיע את העוררות החושית בשל אורח החיים האינטנסיבי שלו.

חווית ההורות של הורים לילדים בעלי רגישות גבוהה מאוד, יכולה להיות לא פשוטה וככל שיכירו את התכונה ואת האופן שבו היא מתבטאת אצל הילד שלהם, כך יהיה להם קל יותר, ולילד תתאפשר חווית חיים נינוחה, בריאה ושמחה יותר.
גם אני כזו, הייתי ילדה ונערה רגישה מאוד ועם השנים למדתי להשתמש בתכונות הטובות של הרגישות הגבוהה ולמתן את החשיפה שלי למצבים מעוררים במיוחד, שגרמו לי ליציאה מהאיזוןומהמקום הזה אני מנחה אנשים רגישים מאוד והורים לילדים רגישים מאוד איך להרגיע את עצמם, לבטא את רגישותם החוצה ולהשתמש בתכונות שלהם באופן מאוזן.

בהדרכות ההורים (פרטני/בקבוצה) אני נותנת הבנה וכלים פרקטיים בתחום האכילה ובאופן כללי בהתאמה לצורך.

 

הבת שלי לא מוכנה לטעום שום ירק וכמעט שום דבר חדש, מה לעשות?

  1. תני לה דוגמא אישית (הרבה ילדים פשוט מחקים אתאחד מההורים שלהם שגם הוא בררן)
  2. הזמיני אותה לעזור בהכנת הארוחה והסלט
  3. הזמיני אותה לחלק את הסלט לחברי המשפחה
  4. הגישי את הירקות בדרך יצירתית, מעניינת, שונה ומגניבה
  5. אל תילחצי עליה לטעום..בדרך כלל זה יוצר תגובה הפוכה של התנגדות..רק הניחי יפה על השולחן..שתפי בחווית האכילה שלך את המזון הזה
  6. ככל שהילדים צעירים יותר ניתן להסביר שככה עושים כולם, כולם אוכלים ירקות, ככה זה, צריכים לאכול ירקות כדי שנגדל ויהיה לנו כוח
  7. והכי יעיל זה ללמוד לשחק עם האוכל

משחק משפחתי באוכל הוא אחת הדרכים המהנות והיעילות ביותר לחיזוק הרגלי האכילה, תחושת השייכות והביטחון העצמי ומכאן מתאפשרת פתיחות, יצירתיות ולמידה משמעותית לטובת הבריאות ושמחת החיים של כל אחד מחברי המשפחה. אני מנחה מפגשי "משחקים באוכל" להורים ולילדים ולאט לאט דרך המשחק הילדים לומדים להיפתח לטעום מזונות חדשים.

 

רוב הזמן אני אוכל מאוזן אבל בסופי שבוע או חגים או חגיגות יומולדת אני מרגיש שאני קצת מאבד שליטה וזה מלחיץ אותי, מה אפשר לעשות?

אצלנו הישראלים כל חגיגה קשורה לאוכל. לפני כל יומולדת/יום נישואין/גיוס/שיחרור/טסט/דיפלומה, אנו שואלים: איפה נאכל? מה נכין לחגיגה? מה נקנה לאירוח
כן, אוכל הוא בהחלט עניין מרכזי בתרבות שלנו ודרכו מבוטאת תקשורת, אהבה, משפחתיות, דאגה, כבוד, מסורת ועוד ועוד.

בתקופות החגים הקשר הזה חגיגה=אוכל, מקבל תשומת לב מיוחדת עוד יותר ואנחנו נכנסים למסע הצטיידות מרשים ו.. מוגזם ברוב המקרים שבסופו של דבר גורם לנו לאכול יותר ממה שאנחנו רוצים, יותר ממה שבריא לנו.

אבל הגוף שלנו לא משתנה בחג. גודל הקיבה שלנו נשאר כשהיה, איכות הפרשת אנזימי העיכול נשארת כשהיתה או אפילו פוחתת עקב המתח שמלווה את ההכנות לחג.

וכך - מוצא את עצמו הגוף שלנו נאבק ומתאמץ לעכל את כל החגיגיות הזו.

 

אז מה אפשר לעשות?

אם אתם מארחים:

  1. הודיעו מראש שהשנה הארוחה היא בסימן בריאות/אכילה מאוזנת, כך תיצרו מוכנות גבוהה יותר אצל האורחים שלכם ופחות תלונות.
  2. הכריזו מראש שהשאריות הולכות חזרה עם האורחים כי אתם לא רוצים להתפתות ולאכול יותר ממה שאתם צריכים
  3. אל תתנו לאוכל להיות האורח המרכזי בארוחה, חישבו על תוכן, משחק, ברכה שתעביר את הפוקוס להתכנסות המשפחתית, למהות החג ולמסורת במקום לעוד ועוד מזון.
  4. כבר בשלב התכנון, נסו להפחית מהפחמימות המסורתיות (תפו"א/אורז) ולהוסיף קינואה/כוסמת או אורז מלא.הקפידו לארגן את הארוחה וחלקו תפקידים, כך שתוכלו לשבת ולאכול ולא לחטוף ביסים תוך כדי ריצה.

אם אתם מתארחים :

  1. הביאו איתכם מנה משובחת שמכילה הרבה ירקות שתאכלו לאכול ממנה, להנות ולשבוע.
  2. תכננו מראש את הארוחה שלכם, דמיינו איך תיראה הצלחת שלכם והעלו את "התמונה" של הצַלחת למודעות שלכם, קַבעו אותה בדמיון שלכם וכשיגיע זמן הארוחה כבר תדעו מבפנים מה וכמה אתם אוכלים
  3. העסיקו את עצמכם בעזרה למארחים, בשיחות קטנות עם בני המשפחה וביצירת עניין ותקשורת
  4. סיימו את הארוחה בלעיסת 10 שקדים טבעיים ו/או בשתייה של תה צמחים כמו נענע/פסיפלורה לתמיכה בתהליך העיכול.

 

ובאופן כללי:

  1. אל תיכנסו למוד הישרדות - איכלו ארוחות קטנות ושימרו על שיגרת אכילה בימי החג - יהיה אוכל גם מחר.

  2. אל תדלגו על ארוחות, זה מבלבל את הגוף ובסוף גורם לכם לאכול יותר ממה שאתם רוצים.
  3. בערבים שאין ארוחה חגיגית הקפידו לאכול מוקדם ובשאר הזמן לצאת לטייל, לשחק עם הילדים, ו/או לרקוד (דרך נפלאה לחגוג).
  4. זכרו שכל מה שאתם אוכלים נכנס למקום אחד, לא גדול במיוחד.
  5. תנו לירקות מקום של כבוד בכל הארוחות שלכם. הם נותנים לארוחה נפח עם ערך תזונתי גבוה וערך קלורי נמוך, הם לא מעוררים תשוקה לאכילת יתר ושומרים על איזון. יפים וצבעוניים לעיניים.

  6. הקפידו לשתות מים במשך היום. הם ממלאים, שוטפים את הגוף וחיוניים לתהליכי הבריאות שלנו. משקאות מתוקים מרגישים קלים ותמימים כשאנו שותים אותם, אך הם מכילים הרבה קלוריות, מעט מאוד ערכים תזונתיים, אם בכלל ומשיכה ממגנטת לאכילה לא מאוזנת.
אודות כותב/ת המאמר
דגנית קורן
נטורופטית ND
צרו עימי קשר
X

צרו קשר

אודות
נטורופטית ND ומראת דרך לחיים, "מאמנת כושר" לבריאות ולצמיחה אישית ובינאישית, דרך פיתוח וחיזוק "שרירי החיים" לילדים, נוער, הורים ומשפחות.
המתן

Auto onPageLoad Popup

*אני רוצה לקבל תכנים מעצימים בתחומים הבאים:

כתובת הדוא"ל שתמסרו לא תועבר לכל גורם חיצוני, גם אנחנו שונאים ספאם.